בית אבות סיעודי או בין בריאות לחולי חלק א'

זקנה איננה מחלה, אך יש לה מאפייני בריאות וחולי משלה. מצד אחד יש לזכור שבני כל הגילאים נתקלים מדי פעם בבלבול ושכחה, מצד שני יש להיות קשובים לאותות אזהרה ולהתכונן לשינויים בסדר היום.

 מאת: אילן שפר*

תוחלת החיים עולה, אך לצדה של זקנה בריאה ומוצלחת, שהיא המצב השכיח יותר, קיימים גם מצבי חולי.

"אני לא יודע למה אני כאן, אמרו לי לבוא אז באתי, אצלי הכול בסדר"- זוהי תשובה אופיינית לשאלה הראשונה שאני תמיד מפנה לקשיש או קשישה שמגיעים למרפאה גריאטרית: מה הביא אותך אלינו? תשובה אחרת, שגם היא שכיחה מאוד: "יכול להיות שבגלל שאני חלש, אני מתעייף בקלות, אבל זה כנראה הגיל וממילא אין מה לעשות, לכולם זה קורה. ראית בן כמה אני?" ברוב המקרים תהיה תשובתם מלווה במבט (נוזף?) ואולי גם באצבע מאשימה המופנים אל הבן או הבת שאיתם באו. הם מצדם, נבוכים משהו, לא תמיד יודעים להגיד מה בדיוק הדבר שהפריע להם, מלבד העובדה שמשהו השתנה אצל אבא, אמא או שניהם יחד. בהרבה מקרים גם הם כהוריהם מייחסים לגיל הרבה מעבר למה שנכון לייחס לו. משום כך אין זה נדיר, למשל, שקשיש מגיע לאבחון עם נכד או נכדה שכלל אינם יודעים במה מדובר, וזה יכול להיות גם מטפל שנמצא איתם מספר שעות בשבוע.

לא רק זקנים שוכחים

הבעיה בעצם כפולה: מחד, גם הזקן עצמו וגם בן המשפחה לא תמיד יכולים להבחין בין מה שנראה כתהליך זקנה נורמלי לבין מחלה, בין היתר משום שבגיל המבוגר תפקודן של מערכות גוף אכן יורד במידה מסוימת. מאידך, הם נרתעים לבקש עזרה מקצועית שתוכל לתת את האבחנה הנכונה. יתר על כן- אנו גם יודעים בוודאות שקיימים מצבים רפואיים הפיכים, שעלולים לגרום לכך שמטופל יסבול מתסמונות שהן כביכול חלק מדמנציה למרות שאין זה המצב. גורמים אפשריים הם טיפולים תרופתיים שונים, חוסר בוויטמין B12, פעילות יתר של בלוטת התריס ועוד- מצבים שאם יטופלו, סביר להניח שמה שהוגדר בהתחלה כדמנציה, יחלוף.

המשך המאמר בשבוע הבא

הפוסט הזה פורסם בתאריך גיל הזהב, חברה וזיקנה, עובדים זרים ומטפלים ישראלים. קישור קבוע.

סגור לתגובות.