בגיל השלישי לומדים שהשנים הם צידה לדרך חלק א'

מי קובע האם אתם זקנים או צעירים? האם מישהו יכול לכתוב במקומכם את סיפרו חייכם? הוגי לאורך כל ההיסטוריה מזכירים: כל היום הוא הזדמנות, לא משנה כמה ימים עוד לפנינו

דליה נקר*

"הזדקנות מוצלחת הינה אוננות מיוחדת בפני עצמה ומבוססת על הנכונות של אדם לפתח את כישרונותיו וכישוריו המולדים החבויים בתוכו, את כל מה שקיבל במתנה מהחיים כ'צידה לדרך' כדי שיוכל לזכות במשמעות העיקרית של החיים" (פרופסור דוד גוטמן)

 שאלת משמעות החיים עולה בכל פעם שמשהו מזכיר לנו את הארעיות שלנו בעולם הזה, את התקופה הקצרה יחסית שנועדנו לחיות גם אם היא נמשכת על פני 120 שנה. השאלה עולה גם בקרב צעירים בעיקר ברגעי משבר, טראומה או כל אובדן אחר, בין אם פיזי, נפשי או רוחני.

אירועי החיים מציבים לנו את ההזמנה לתהות על משמעו ובדרך כלל אנו גם נענים להזמנה זו. לעיתים זוהי סוגיה המלווה בהתעסקות מטרידה ומעלה מספר שאלות כמו: מאפיה באתי? מה הם שורשי? מדוע אני פה? לשם מה? מהו ייעודי? מהי משמעות קיומי? האם ניצלתי כראוי את כל ההזדמנויות שניקרו בדרכי ועשיתי כל שנדרשתי לעושת?

האם איחרתי את הרכבת?

בחברה המודרנית שלנו, שהיום אנשים זוכים לחיות בה עד גיל -95 85 ואף יותר, להיות זקן פירושו, עבור חלק מהאנשים, להודות בכך שיצאו ממעגל של יצרנות ואין באפשרותם עוד לתרום לסביבתם. התחושה הרווחת בקרב בני גיל זה היא לשהיות זקן זוהי חולשה. אין הם נחשבים יותר ונכנסים לתקופת המתנה. הסביבה, המנוהלת על ידי צעירים יותר, משדרת אף היא את המסר הזה. חלקם של הזקנים, גם אם אינם מאמינים בדעה זו, מתחילים להתנהל על פי הגדרות החברה הסובבת אותם ומאמצים לעצמם דפוסים של התנהלות מתוך פאסיביות.קאטו, הסנטור הרומי שחי עד גיל 84 ושמר על בריאות הגוף וצלילות הנפש עד לגיל זה, טען שכל אדם שואף להגיע לזיקנה אף כשמגיע אליה, מגנה אותה ואף מופתע שהיא כבר חלק מחייו. אנשים אינם נוטים להכין עצמם לחיים בגיל המבוגר אך כשהם כבר שם, רבים מציינים כי לו ידעו שהזיקנה תגיע כל כך מהר, אולי היו עושים עוד דבר או שניים בחייהם או אפילו אחרת ממה שעשו עד כה.

המשך המאמר בשבוע הבא

הפוסט הזה פורסם בתאריך בריאות פיזית של הקשיש, גיל הזהב, דיור מוגן. קישור קבוע.

סגור לתגובות.