טיפול בחרדה ודיכאון בגיל הזקנה-היבט היהדות

בס"ד

י טבת תשס"ט

 

חרדה ודיכאון בגיל הזיקנה

 

  1. הפרעות במצב הרוח של האדם כמו דיכאון או חרדה, זכו למחקרים רבים ועדיין זוכים למחקרים רבים בכל העולם כמו המאמר שפרסמתי באתר שלי,יחד עם זאת ברצוני להציג את התופעה הזאת כפי שמתבטאת בחלק מהמקורות היהדות.
  2. בשנת התמחותו כסטודנט לרפואה, נתקל פרופסור דבלנקו, מנהל האגף לרפואה מונעת בבית החולים "בית שמואל" בבוסטון, במקרה רפואי מוזר. אוסף הסימפטומים המחלתיים עליהם דיווחה החולה ואשר נמדדו ואומתו על ידי המכשירים הרפואיים, לא תאם שום מחלה מוגדרת. כל טיפול תרופתי שהוצע לה לא שיפר את מצבה. דבלנקו וחבריו הסטודנטים היו סקרנים לדעת האם הפרופסור המנחה, שאת כישוריו וידענותו העריצו עד מאוד, יצליח לאבחן אותה.
  3. החולה נכנסה לחדר הרופא והסטודנטים חיכו בחוץ. לאחר כרבע שעה יצאה החולה והם ציפו למוצא פיה לדעת איזו תרופה הוא רשם לה. היא סיפרה שהרופא התעניין אודות סדר יומה ונתן לה הוראה אחת: "קני מכונת כביסה חדשה במקום זו המקולקלת. סדר יומך עמוס ופוגע ביכולתך להיות בריאה".
  4. והסוף היה שהיא אכן הבריאה. סיפור זה ממחיש גישה של רופאים ולפיה אל לו לרופא לבחון רק את מצבו הגופני של הרופא, אלא מחובתו לברר גם את מצבי הרוח ואישיותו של החולה. ההנחה בבסיס גישה זו היא שמאחרי רוב המחלות הגופניות מסתתר גורם נפשי המאפשר למחלה לפלוש לגופנו, ומחליש את המערכת החיסונית האמורה לייצר חומרים המסוגלים לגבור על המחלה ולסלקה מהגוף.
  5. מחקרים רבים מוכיחים שקיים קשר אמיץ בין הנפש לגוף האדם. קשר היוצר תלות בין בריאותו הנפשית לזו הגופנית. קשר זה מנוצל להכוונת החולה לטיפול במצבו הנפשי. אין מדובר בחולי נפש. אנו מדברים על כלל האוכלוסייה ועל מדד מנטאלי המתאר כל אחד מאיתנו: מידת חדוות החיים, הפעילות והשמחה, התקווה והאופטימיות, האמונה ביכולת לצאת מהמחלה. המאפיינים הללו מעניקים פוטנציאל טוב להבראה. כנגדם מופיעות הבדידות, הפסימיות ורגשות האשם המעכבות ומונעות יכולת שיקום.
  6. מחקרים רבים מראים שגורם מרכזי ביותר הוא מדד הבדידות או המעורבות החברתית של החולה. ככל שקשריו החברתיים והמשפחתיים מסועפים יותר, הוא מסוגל יותר להיאבק בחוליו ולהיפך. היישומים של גישה זו על חולי הסרטן הפכו מזמן לנחלת עולם הרפואה, במקומות שונים בעולם ממוקמים מרכזים פסיכו- אונקולוגיים המלמדים את החולים טכניקות פסיכולוגיות להתגברות עם המחלה.
  7. ד"ר קארל סימונטון, מנהל המרכז לייעוץ וחקר הסרטן שבדאלאס, מדריך את מטופליו לדמיין כיצד הם יושבים בחיק הטבע, מנהלים לוחמה עם התאים הפגועים ומצליחים לסלקם. התעניינותו בנושא החלה כאשר בעת עבודתו כמתמחה שם לב שתוחלת החיים של חוליו הייתה תלויה באמונה ובחשיבות שהם ייחסו לחיים, אלה שהרגישו שהם חשובים למישהו נחוצים בעבודתם ואין מי שיחליף אותם או שאומרים במפורש: "אני חייב לחתן קודם את בני הצעיר", האריכו יותר ימים. לעומתם, גם אלה שהצהירו שהם רוצים לחיות אך רוחם הייתה חסרת חיות ובפועל לא נהגו כך, המשיכו לעשן או לאכול אוכל מזיק, כבו מהר יותר.
  8. היכולת הנפשית אינה מצטמצמת רק במחלה זו, והיא מתבטאת גם במחלות אחרות. פרופ' דין אורניש, מנהל המכון לחקר רפואה מונעת בביה"ס לרפואה באונ' קליפורניה הראה כיצד אפשר להפוך את שורש מחלת הלב מהחמרה להקלה. ב- 82% מהמשתתפים בתוכניות שלו נרשמה ירידה בחסימת העורקים במקום ההיצרות שהלכה והחריפה. זרימת הדם השתפרה, וכאבי החזה פחתו. התפריט הטיפולי שלו לא ימצא חן בעיני יצרני התרופות. הוא כולל בסך הכל תזונה, התעמלות, תרגילי רגיעה ויציאה מהבדידות הרגשית. לפרופ' חשוב להדגיש שמדובר בבדידות רגשית ולא סתם בדידות, כי גם אלו שנראים חברותיים מאוד ונהנים להסתובב בחברה אינם בהכרח פתוחים רגשית. הם שומרים לעצמם ובליבם מטען כבד מאוד של מצוקות ואכזבות המכביד על ליבם ואינם מורגלים די בשיחות נפש מלב ללבו כאילו הפורקות מטען עצום הלוחץ על העורקים (תסמונת הליצן העצוב).
  9. "כרופא הורגלתי לסלק את הכאב במהירות האפשרית, ולא להתמודד עם הסיבה לכאב". כך אומר פרו אורניש, דווקא ההתמודדות עם הסיבה הנפשית יכולה לפתור אותה לתמיד ולהפחית בסיכויי הישנותה. בעוד הרופא הרגיל טיפל בהתקף הנוכחי ואחריו חוזר החולה לשגרת חייו ומתחיל תהליך נוסף שיגרום בהמשך החיים להתקף נוסף, טוען פרופ' דין כי יש להתמודד עם יסודות המחלה. לדעתו, ההנחה כי עבודה קשה גורמת להתקף לב אינה נכונה. לפי הבנתו, התהליך הפוך. הגורמים הפסיכולוגיים המניעים את האדם לעבוד כמו מטורף, הרצון להשיג הון רב או להראות לחברה את יכולתו האמיתית הם אלה שגורמים למחלה. (השווה לדברי המשנה במסכת אבות- "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"), וכאשר הגוף נפגע, הנפש כבר פגועה מזמן.
  10. כהמשך לדבריו, ראוי לציין שהשינוי התזונתי אותו מציע הפרופ' לא משמש רק כרפואה פיזית להצטברות החוסמת את העורק. השימוש בשינוי הזה נפוץ גם אצל פסיכיאטרים המציעים לחולה לשנות את התפריט שלו. למרות שאפשר לשאול – מה עניין האחד לשני? מתברר שהמרשם עוזר לחולה לחוש שהוא פותח דף חדש ויוצא מהמצב לו הורגל בעת השבר הנפשי.
  11. אפקט "פלאצבו" מלמד אף הוא שהיווצרות הסימפטומים והמחלות מקורם אינו רק בגוף. אפקט זה מתעד מקרים רבים בהם ניתנה תרופת סרק לחולים מבלי לגלות להם עובדה זו והם החלימו!!. במקרה והתרופה לא השפיעה די הצורך, ניתן לחולה טיפול יותר "אינטנסיבי". הוזרקה לו זריקה של מים סטריליים. פעולה זו שכנעה 64% נוספים מהחולים שמותר להם להיות בריאים.
  12. מה קרה כאן? כיצד לפתע החולה הבריא? עלינו להסיק שהמוח שוכנע שהגוף בריא היות והיו לו הוכחות לכך. ההוכחות לא הגיעו בדרך המקובלת, מכיוון האיבר הפגוע דרך מערכת העצבים. ההחלטה היא שכלית. השכל "ראה" במו עיניו כיצד האיש המקצועי עם החלוק הלבן והסטטוסקופ המשתלשל מהכיס, מזריק לו את החומר דרך המחט. ידיעה זו הפעילה את המערכות ששלחו את התוספות הכימיות הנחוצות לריפוי החולי. לאמור, המוח מייצר מציאות על סמך הנחה מחשבתית "מדומה".
  13. ביטוי לקשר בין הרוח לגוף מצוי בספרות התורנית, החל מהתנ"ך עד התלמוד ומפרשיו וכן בספרות המחשבה והמוסר. שלמה המלך קישר היטב בין הבריאות הנפשית לגופנית: "רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה" (משלי יח, יד). ופירש רש"י: "רוח גבר שהוא איש גיבור ואינו נותן דאגה בליבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחיבה".
  14. וכעין זה כתב בלשונו היפה ה"מצודות דוד": "רוח איש. רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאותו ואף כי בחוליו, אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון: ומי ישאנה. כי אין הגוף נושא אותה להחזיק כי אם היא את הגוף". שאר רוחו של האדם וזרימת חייו מאפשרים לו להתגבר על מחלתו ולעומתו זה שרוחו נכאה, יקשה להתגבר על החולי כי אין מי שישא את הנפש.
  15. רבינו יונה בהתיחסו לפסוק זה מציין כי  כי הנפש מנחמת וסועדת הגוף במכאוביו, אך כשהנפש נכאה ודואגת, הגוף לא ינחם הנפש.
  16. רבינו בחיי על שמות הקדמה לפרשת יתרו : והחולי הקשה שבכל חולי הגוף הוא שבר ברוח כלומר שבירת הרוח וכתיב: "רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה", באור הכתוב :כי הרוח והוא הנפש נושא מחלת הגוף כי היא מכלכלת חולי הגוף ימים מספר בלי מאכל ומשתה, אבל כשהנפש חולה מי ישאנה ובא הכתוב ללמד כי חולי הנפש והיא שבירת הרוח קשה מאד מחולי הגוף.
  17.  ביאור הגר"א – משלי פרק יח פסוק יד :רוח איש וגו' כמ"ש למעלה שהשמחה בא ע"י הרוח וזהו רוח איש כשהאיש תמיד בשמחה הוא יכלכל מחלהו אף שיבוא עליו מחלה ח"ו הוא יכלכל מחלהו בשמחתו יבטלנה אבל מי שיש לו רוח נכאה והוא עצבון מי יכול לישא את זאת:
  18.  רמב"ם פירוש המשניות – שמנה פרקים להרמב"ם – פרק ה : וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה – יסירה בשמיעת הנגונים, במיני זמר, בטיול הגנות, בבנינים הנאים, חברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה השחורה ממנו
  19. הרעיון שבהנהגה הנפשית נכונה יש גם מרפא פיזי, מונח במשנתו של הרמב"ם. הפוסק הדגול והרופא המלכותי במצרים לפני כאלף שנה. באיגרתו לשולטן אלמאלך אל אפדאל שסבל ככל הנראה ממלאנכוליה והפרעות בעיכול, שילוב של תחושות נפש וגוף, וכלשון הרמב"ם באיגרת "…אדוני מתרעם מקושי הטבע ויבשותו ברוב הזמנים. כמו כן זכר שנתחדשו לעיתים שיממון ומחשבה רעה ופחד מהמוות…". הרמב"ם משיבו באיגרת ארוכה ומפורטת המציגה את כל צדדי הבעיה, בשילוב דוגמאות להשפעת הנפש על הגוף. לצד פרקים נרחבים על חשיבות תזונה נכונה, מייחד הרמב"ם ומגולל הוכחות רבות מחיי היום יום על השפעת תחושות הנפש על התהליכים הפיזיים בגופנו, ומדגיש שטיפול זה קודם לטיפול הפיזי וצריך להינתן לכל חולה, גם לזה הבריא בנפשו.
    וכך כתוב באיגרתו לשולטן- "…וידוע לאדוני, יאריך ה' ימיו, כי ההפעליות הנפשיות ישנו הגוף שינויים גדולים, מבוארים, נראים לכל, ויעיד על זה. תראה אדם חזק הבנין וקולו חזק וערב, ואור פניו מבריק. וכאשר יבוא לו פתאום דבר שימאסהו מיאוס גדול, יפלו פניו מיד, ויסור זהרם, ואור פניו ישונה וקומתו תשפל, וקולו יהיה צרוד ודק, ואם ירצה להרים קולו בכל כוחו, לא יוכל, ויחלש כוחו, ולפעמים יהיה נרעד מרוב חולשה, וגידיו הדופקים יקטנו ויחלשו, וישתנו עיניו ויכבדו עליו עפעפיו מהניעם, ויתקרר שטח גופו, ותאבד תאוות המאכל. סיבת כל אלה האותות- העמיק והכנס החום הטבעי והדם אל תוך [פנים] הגוף. בהפך מזה תראה אדם חלוש הגוף ומשונה המראה וקולו דק, וכאשר יבוא לו דבר [ש]ישמחהו שמחה גדולה, תראה אותו יחזק גופו [וירום] קולו, ויארו פניו ותמהר תנועתו, ויחזקו ויגדלו גידיו הדופקים, ויתחמם שטח גופו ותיראה השמחה והגילה בפניו ובעפעפיו. וענייניו מבוארים מאוד, (עד שלא יוכל לכסותה), ואין צריך עיון להכיר.וסיבת אלה המקרים תנועת החום הטבעי והדם אל שטח הגוף. וכן ענייני בעלי הפחד והתקווה והתוחלת (הביטחון והשלוה) ידועים, וכן ענייני התנועה בכל מחשבותיו, (הנואש) מיגונו לרע מזלו, עד שלא יראה למיעוט כח הראיה ועכירותו. ואולם המצליח יוסיף מאור עיניו תוספה מבוארת, עד שידמה, כי אור האוויר הוסיף וגדל! וזה העניין מבואר, אין צריך להאריך בו…ובעבור זה ציוו הרופאים להשגיח בתנועות הנפשיות ולהסתכל בהם תמיד ושיכוונו להשוותן בעת הבריאות ובכל חולי, ולא יקדימו להם הנהגה אחרת בשום פנים. ויחשוב הרופא, כי כל חולה ליבו צר, וכל בריא רחב נפש ולכן יסלק מעליו התפעלויות הנפשיות, המביאות לקוצר רוח, כי בזה תיארך בריאות הבריא, והוא הקודם ברפואת כל חולה וכל שכן אם היה חוליו מיוחד בכוחות הנפש וכליהם, כחולי אשר בטרפשא, או במוח [בעלי המחשבות העכורות והמלנכוליאה], כי ההשגחה בתנועות הנפשיות באלה צריכה יותר…".
    (אגרות הרמב"ם)
  20.  ספר מסילת ישרים – פרק ו – בבאור מדת הזריזות :ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח. והוא מה שאמר התנא (אבות פרק ד): הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. וכן מנו חכמים ז"ל (ברכות לב): בדברים הצריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים. ומקרא מלא הוא (יהושע א): חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צווך משה עבדי, כי חיזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות הטבע אל הפכו: והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה בראותו את רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ואמר (משלי ו): מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב, ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן. כי הנה העצל אף על פי שאינו עושה רע בקום עשה, הנה הוא מביא את הרעה עליו בשב ואל תעשה שלו. ואמר (שם יח): גם מתרפה במלאכתו, אח הוא לבעל משחית. כי אף על פי שאיננו המשחית העושה את הרעה בידיו, לא תחשוב שהוא רחוק ממנו, אלא אחיו הוא ובן גילו הוא:
  21. באופן פרדוקסאלי  יש כאלה המעונינים להיכנס לדיכאון כי יש להם רווח עצום מכך,שכן מעתה ואילך יש מי שמתיחס אליהם, מרחם עליהם וכו'.
  22. ברור בעליל מהספרות התורנית כי הדכאון מתבטא גם בביטוים פיזיים בגוף ועל מנת להתגבר עליו יש להפעיל את הגוף ואפילו לאלץ את הנפש לשמוח גם אם זה נראה מעושה ולא אמיתי כי "אחר הפעולות נמשכות הלבבות" כמו שכתב  ספר החינוך – מצוה צה : הלא אמרנו כי עיקרי הלבבות תלויין אחר הפעולות.
  23. נושאים אלה של חרדה ודכאון בהחלט משפיעים על התפקוד הקוגניטיבי של הקשיש, ויכול בהמשך התהליך להיות מוגדר תשוש נפש,דימנטי, סובל משיטיון, ובסופו של דבר יאושפז בבית אבות לתשושי נפש או בהמשך בבית אבות סיעודי.

בברכה

 דוד יד לקשיש

הפוסט הזה פורסם בתאריך בריאות נפשית של הקשיש, בריאות פיזית של הקשיש, הפרעות נפשיות וקוגניטיביות, יהדות וזיקנה, כללי. קישור קבוע.

סגור לתגובות.