בתי אבות צפחת השמן חלק א'

"…הקמח לא יכלה והשמן לא יחסר עד שיתן ד' גשם באדמה".

כפי שמעיד הסיפור התנ"כי, המוכר לנו כל כך משירה של נעמי שמר, לשמן הייתה מאז ומעולם חשיבות עליונה בכלכלה ובתרבות, ולא במקרה הוא נזכר רבות בספרות הקודש. הסיפור ממלכים י"ז מתאר נס שעשה אליהו לאלמנה מהעיר צרפת שבצידון: המזון בביתה עמד להיגמר בשל הבצורת, אך באורח פלא הספיק עד בוא הגשם והבטיח את קיומה של האישה. נס פח השמן, המפורסם אף יותר, הוא הסיבה שבשלה אנו מתכנסים מול החנוכייה בחג האורים.

לשמני המאכל, ובראשם שמן הזית, תפקידים רבים. הם משמשים לבישול, טיגון שימור ותיבול, אבל גם לטיפוח העור והשיער, לריפוי למאור וכמובן- למשיכת מלכים. בשנים האחרונות התפתחה בישראל, לצד תעשיית שמן הזית למאכל, גם תעשייה של מוצרי קוסמטיקה על בסיס שמן זית כחלק מהמגמה של חזרה אל המוצרים הטבעיים, נטולי הצבעים המלאכותיים והכימיקלים. בשל כל אלה כרמי הזיתים הם אחד ממאפייניו הבולטים של נוף הארץ וגזעי העצים העתיקים מתהדרים ביופי מיוחד שיש בו הרבה יותר מן הנגלה לעין- הם פיסת היסטוריה וסמל לשלום, וכמה חבל שדווקא בעונת המסיק יש מי שהופכים את הכרמים לשדה מריבה.

בעשורים האחרונים הלך והתחזק מעמדו של שמן הזית בתרבות הקולינרית הישראלית. זה לא עוד שמן בתוך בקבוק פלסטיק שקוף שמונח בארון מתחת לכיור, אלא מוצר גורמה עם גינונים של יין, שמשווק בבקבוקי זכוכית מעוצבים, משתתף בתחרויות, נטעם ומקבל ציונים על ידי מומחים. כמו יין, יש גם "שמן זית בוטיק" שמגיע אלינו מכרמים ומבתי בד מיוחסים ובמהדורות מוגבלות. עונת המסיק המתחילה עם בוא החורף מצוינת באירועים ובפסטיבלים שהם סיבה למסיבה והזדמנות לקירוב לבבות בין תושביה השונים של ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, שבה אנו חיים. הפסוק מעורר התיאבון הזה, מספר דברים, עושה חשק לבישול על טהרת המוצרים המקומיים, עם המון המון שמן זית.

המשך המאמר בשבוע הבא

הפוסט הזה פורסם בתאריך גיל הזהב, כללי, פצעי לחץ. קישור קבוע.

סגור לתגובות.